קיזוז הפסד הון כנגד עסקת מס שבח   בעניין ממ"א ניהול (ע"א 4576/15) דובר בחברה בבעלות יחיד אשר עסקה בהפעלת חניונים. בשנת 2004 רכשה בניין משרדים ברח' אבן גבירול בת"א ומכרה אותו כעבור שנה וחצי. החברה דיווחה על העסקה למס שבח ובמקביל פנתה לפקיד השומה בבקשה לאשר לה לקזז הפסד הון נטען כנגד השבח. לימים, פקיד השומה הוציא לחברה שומה בה קבע כי יש לסווג העסקה כ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" החייבת במס הכנסה, וכי אין לאשר לחברה את הפסד ההון המבוקש. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי אין לאשר לחברה את הפסד ההון הנטען, שכן לא הוכח כי החברה אכן היתה ערבה להפסדיה של חברת אחות בהתאם להסכם שנטען כי נערך ביניהן. הסכם זה חשוד כחוזה למראית עין בלבד, ועולה החשש בעלי מניותיה של החברה האחות הם שהיו ערבים להפסדיה. בנוסף נקבע כי העסקה אכן חייבת במס הכנסה.   החברה קיבלה את ההכרעה בנושא שלילת הפסד ההון, אך ערערה לבית המשפט העליון על הקביעה כי מדובר בעסקה החייבת במס הכנסה. לטענתה, לפקיד השומה אין סמכות לסווג את העסקה כחייבת במס הכנסה, לאחר שמנהל מס שבח כבר קבע כי זוהי עסקה החייבת במס שבח. בית המשפט העליון בחן טענה זו בהתבסס על ההלכה שנקבעה בעניין חזן. לפי הלכה זו, יש לפקיד השומה סמכות לסווג עסקה כעסקה החייבת במס הכנסה, גם כאשר מנהל מס שבח סיווג את העסקה עובר לכך כעסקה הונית. זאת מאחר שבידי פקיד השומה מצויים כל הכלים והעובדות לעשות זאת. יחד עם זאת, מאחר שכבר ניתנה החלטה מצד הרשות המנהלית, הרי ששינוי החלטה זו כפוף לכללי המשפט המינהלי. השינוי יעשה רק מטעמים כבדי משקל, תוך איזון בין     אינטרס הפרט ומידת הסתמכותו ובין האינטרס הציבורי לגביית מס אמת. נקבע כי במקרה זה לא הוכחה הסתמכות מצד הנישום ולפיכך החלטת פקיד השומה תקיפה.   לגופו של עניין נקבע כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, החייבת במס הכנסה, בהתאם למבחני הפסיקה: היתה השבחה (החברה השקיעה בבניין, שיפצה אותו), היה שיווק (החברה נעזרה במתווכים), מאפייני הבניין (בניין מסחרי בשטח של 1000 מ"ר), פרק הזמן הקצר בין הרכישה למכירה (שנה וחצי בלבד), מימון העסקה (מומנה ברובה מהון זר), בקיאות (גם של בעל המניות עצמו וגם באמצעות סיוע שקיבל מאנשי מקצוע – אדריכל, מהנדסים וכו').   אולם, הנימוק המרכזי להכרעה היה הודעת בעל דין – החברה, אשר טענה בפני פקיד השומה כי היא רכשה את הבניין להשקעה, הגישה תביעה נגד אדריכל הפרויקט וכתבה בכתב התביעה כי היא רכשה את הבניין כי "סברה שתוכל להפיק רווח במימוש מהיר ולאחר שיפוץ מינימאלי". היינו, החברה גילתה כוונותיה במסמך חיצוני, ויש לכך משקל רב.   תודה לעוה"ד טלי יהושוע על עזרתה בכתיבת המאמר             15669\13\9\96