מיסוי מקרקעין

תיקון שומה במהלך ניהול ערר- ו"ע 35404-06-23 – א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ

ועדת הערר דנה בשאלה האם מנהל מיסוי מקרקעין מוסמך לתקן שומה תוך כדי ובמהלך ניהול ערר על השומה וזאת ללא נטילת רשות מבית המשפט. בסוגייה זו פסקה הועדה כי אין למנהל סמכות כאמור. עוד נקבע, כי אם ברצונו של המנהל לתקן שומה בשלב הערר הוא נדרש להגיש לוועדת הערר בקשה בעניין.

חשיפת פסק דין בענייני משפחה לרשויות המס- תמ"ש 48965-01-22 א.א נ' נ.א

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק לטובת התובע בתביעה שהגיש כנגד אשתו לשעבר וביתם הבכורה ונתן פסק דין הצהרתי הקובע כי מחצית הזכויות בדירה שנרשמה ע"ש הבת מכוח שטר מכר ללא תמורה עליו חתמו בני הזוג שייכות לתובע. זאת לאור קבלת טענת התובע שהרישום היה למראית עין בלבד. אולם, עוד הורה בית המשפט על העברת העתק מלא של פסק הדין לרשויות המס.

מס הכנסה

החזקת מזומן בבית אינה מעידה בהכרח על הכנסות לא מדווחות – ע"מ 24334-12-22- אלוארידי נ' פקיד שומה באר שבע

נדחתה טענת פקיד השומה לגידול הון בלתי מוסבר בשל מציאת מזומן בסך של כ-830,000 ש"ח בביתו של המערער, תושב הפזורה, אשר עובד כשכיר בקק"ל למעלה מ-35 שנה, והכנסתו ממשכורת בשנת 2021 עמדה על כ-260,000 ש"ח בשנה.

בית המשפט קיבל במלואן את טענותיו של הנישום וחייב את פקיד השומה בהוצאות משפט בסך של 70,000 ש"ח. נקבע כי שמירת מזומן בבית, בסכומים גבוהים היא בלתי שגרתית, אך היא אינה מלמדת בהכרח על קיומן של הכנסות חייבות במס. בנוסף, ציין בית המשפט כי נפלו פגמים בשומה שהוציא פקיד השומה, אשר נערכה על סמך הנחות שרירותיות וללא אסמכתאות.

משיכת כספים מחברה כהכנסת עבודה- ע"מ 42719-01-20 – גולן נ' פקיד שומה ירושלים 2

בהתאם לשומות שהוציא המשיב, המערער חב בתשלומי מס הכנסה בגין זקיפת הכנסה נוספת בסכום כולל של כ-4.4 מיליון ש"ח, בשל משיכת כספים מחברה שהיה נושא משרה בה (מנהל ומורשה חתימה). ייחוס תוספת ההכנסה לנישום, התבסס על כרטסת בלתי מבוקרת מהנהלת החשבונות של החברה, ולא על דוחות כספיים מבוקרים, שכן אלו לא נערכו ולא דווחו כלל בתקופת השומה.

טענות הנישום למשיכות הכספים מהחברה היו רבות, אך נדחו כולן, בין היתר מהסיבות הבאות:

• במסגרת הצהרת ההון ליום 31.12.2012, רשם הנישום כי הוא חב כלפי החברה סך של כ-4.4 מיליון ש"ח, סכום אשר תואם ליתרת חובה מצדדים קשורים המופיעה בדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנת 2010.
• קיימות אינדיקציות בדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנים קודמות, ביחס למשיכות כספים שבוצעו על ידי מנהלי החברה.
• בית המשפט לא התרשם באופן חיובי מעדותו של הנישום, אשר כללה התחמקות ממתן מענה ענייני לשאלות עליהן נשאל במהלך חקירתו.
• העובדה שהחברה נמנעה מעריכת דוחות כספיים מבוקרים לשנים הרלוונטיות, שמהם היה ניתן להבין את התפתחות יתרת החובה מצדדים קשורים, ועל ייעוד כספי המשיכות.

זכאות למעמד 'תושב חוזר ותיק' לחוקר- החלטת מיסוי 3331/24

עניינה בחוקר בכיר בתחום המדעים, אשר חדל להיות תושב ישראל ועבר להיות תושב ארה"ב לפני מספר שנים (להלן: "מועד העזיבה"). לאחר מועד העזיבה שימש הנישום כחוקר קבוע באוניברסיטה מובילה בארה"ב. במהלך תקופת שבתון, ולפני סיום תקופת תושבות של 10 שנים בארה"ב, הגיע החוקר לישראל עם משפחתו ושימש כחוקר אורח באוניברסיטה בישראל. לאחר תקופת השבתון חזר החוקר לארה"ב למשרתו הקודמת, ובהמשך לאחר חלוף למעלה מ-10 שנים ממועד העזיבה, חזר הנישום לישראל.

החלטת המיסוי קובעת כי לאור היותו איש מחקר השוהה בישראל במוסד להשכלה גבוהה ומשמש בתפקיד בעבור אותו מוסד, השהייה בישראל בתקופת השבתון לא תפגע במניין השנים הנדרשות לצורך קבלת מעמד של "תושב חוזר ותיק", ויראו בו בתקופת השבתון כ"תושב חוץ".

* ההחלטה חלה לגבי החוקר בלבד, ולא לגבי בני משפחתו.

העתקת מדינת התאגדות של חברת החזקות המחזיקה במניותיה של חברה בישראל- החלטת מיסוי 3168/24

עניינה בחברה החזקות זרה תושבת מדינת אמנה, אשר מחזיקה במלוא הון מניותיה של חברה ישראלית, המעוניינת להעתיק את מקום מושבה למדינת אמנה אחרת, באופן שמשמר את הישות המשפטית הקיימת של החברה (להבדיל מפירוק והקמת ישות משפטית חדשה).

החלטת המיסוי קובעת כי העתקת מקום מושבה של חברת ההחזקות הזרה, באופן שמשמר את הישות המשפטית הקיימת שלה, אינו מייצר אירוע מס בגין מניות החברה הישראלית, לרבות שמירה על שווי ויום הרכישה של המניות. כמו כן, נקבע כי על מנת לשמור על זכות המיסוי של מדינת ישראל, כל פעולה עתידית בין החברה הזרה לחברה הישראלית (דיבידנדים, ריביות, רווחי הון וכיו"ב) תתחייב במס לפי שיעור המס הגבוה בין השיעורים הקבועים בשתי אמנות המס הרלוונטיות.

ניכוי מס במקור במכירת נכסים דיגיטליים – החלטת מיסוי 5711/24

עניינה בחברה העוסקת במסחר והמרה של נכסים דיגיטליים עבור לקוחותיה. החברה מאפשרת ללקוחותיה לרכוש נכסים דיגיטליים ב"מעגל סגור", כך שהליך הרכישה והמכירה של הנכסים הדיגיטליים מתבצע כולו רק על ידי החברה. הליך הרכישה ב"מעגל סגור" מאפשר לחברה לדעת את המחיר ואת התמורה בגין כל נכס שנמכר באמצעותה.

החלטת המיסוי קובעת כי החברה תהיה ה"חייב" בניכוי מס במקור בגין המכירה (עסקת חליפין בין מטבעות דיגיטליים הינה גם 'מכירה' לעניין זה), והיא תנכה במקור את המס בגין  התמורה מרווח ההון הריאלי (ולא מהתמורה) בשיעורים הבאים: ל'יחיד' בהתאם לשיעור המירבי הקבוע בסעיף 91(ב)(1), ול'חבר בני אדם' בהתאם לשיעור הקבוע בסעיף 126(א) לפקודה, למעט במקרה והלקוח יציג אישור תקף מפקיד שומה על פטור או הקלה מניכוי מס במקור.

כמו כן, נקבע כי בעת מכירת הנכסים הדיגיטליים, יראו אותם לעניין המחיר המקורי ויום הרכישה כנמכרים על פי סדר רכישתם (FIFO).

ניכוי מס במקור בחשבון נותן שירותים פיננסיים- החלטת מיסוי 8818/24

עניינה בחברה תושבת ישראל הרשומה כמוסד כספי המחזיקה באישור פטור מניכוי מס במקור בגין פעולות בשוק ההון. החברה פועלת במספר תחומים – המרות מטבע, גידור, העברות ופקדונות, ופעילותה נעשית באמצעות חשבונות בנק שהיא מחזיקה במספר בנקים.

החברה החלה ליישם את טיוטת חוזר שמירת נכס פיננסי מיום 28.9.2022 של רשות שוק ההון, ובמסגרת זאת היא משנה סיווג לכל חשבונות הבנק המנוהלים על ידה לחשבון נאמנות לטובת לקוחותיה, על מנת, בין היתר, להגן על לקוחותיה מפני נושים של החברה.

הוחלט כי לאחר שינוי הסיווג, הבנקים יהיו רשאים להמשיך ולהחיל את אישור החברה על פטור מניכוי מס במקור, בכפוף לכך שהחברה מתחייבת לנכות מס במקור מהתשלומים המועברים על ידה ללקוחותיה.

התרת הוצאות בעד ארוחות ל'ספורטאי חוץ'- הנחית רשות המיסים

תקנות מס הכנסה מאפשרות לספורטאי חוץ לדרוש בניכוי סכומים ששילמו בין היתר בעד ארוחות עד לתקרה הקבועה בתקנות. לאחרונה ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין הפועל ניר רמת השרון ובו נקבע כי הסכום המותר בניכוי לספורטאי החוץ בגין ארוחות הוא אך ורק הסכום שהספורטאי הוציא בפועל, להבדיל מניכוי אוטומטי של התקרה הקבועה בתקנות ללא אסמכתאות ("ניכוי נורמטיבי"). בעקבות פסק הדין פרסמה רשות המיסים הנחיה העוסקת בדרכי ההוכחה של ההוצאות שיותרו בניכוי ובסוגיות נלוות.

על פי ההנחיה ההוצאות תותרנה בניכוי עבור ימי שהייה בפועל בישראל של ספורטאי החוץ כאשר במניין הימים יכללו גם יום הכניסה לישראל ויום היציאה מישראל. ההנחיה מאפשרת ניכוי של ההוצאות בשני מסלולים – (א) מסלול ללא אסמכתאות בו מוגבל הניכוי ל-30% מהתקרה הקבועה בתקנות והאפשרות לניכוי ההוצאות מותנית בכך שבימים הרלוונטיים לא מומנו ארוחות על ידי המעסיק בכלל (באופן חלקי או מלא); (ב) מסלול עם אסמכתאות שבו מוגבל הניכוי בגובה התקרה הקבועה בתקנות ולפיו ארוחות שמומנו על ידי המעסיק מקוזזות מהתקרה היומית.

ההנחיה דורשת מספורטאי החוץ להמציא הצהרה של המעסיק לגבי הימים שבהם מומנו ארוחות על ידי המעסיק והסכומים הרלוונטיים, והיא מכירה בדרכי הוכחה מגוונות (קבלות, חשבוניות פירוט חיובים בכרטיס אשראי, דפי חשבון בנק, וכיו"ב).

הוראות ביחס להעברת כספים בהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני

ביום 13.6.2024 פורסמה הנחיה ע"י רו"ח רונית כהן, מנהלת מחלקת קופות גמל ומיסוי יחידים בחטיבה המקצועית של רשות המיסים, במסגרתה מפורטים היבטי המס הנובעים מהעברת חיסכון בין בני זוג  שנפרדו, וכן מפורטות הוראות לקופות הגמל כיצד לפעול בהיבט ניכוי המס במקור או הפטור מניכוי מס במקור במקרה של העברת חיסכון כאמור.

מע"מ

העדר זכאות לניכוי מס תשומות בידי שלד בורסאי- ע"מ 1272-05-22- תמד"א בע"מ נ' מע"מ גוש דן

בעסקת מיזוג בדרך של "החלפת מניות" שנעשתה בין חברת מעטפת ללא פעילות עסקית (שלד בורסאי) לחברת מטרה על מנת להירשם למסחר בבורסה ולגייס הון מן הציבור, קבע בית המשפט, כי על מנת להחיל את סעיף 41 לחוק מע"מ ("החוק") ולנכות מס תשומות, על דרך של רכישת פעילות כלכלית ריאלית, לא די בהוכחה על קיומם של מאפיינים כלכליים כמו גיוס כספים ו/או גיבוש רעיונות כלליים לפיתוח כלכלי, אלא יש להוכיח במאזן הסתברויות תשתית מבוססת של פעילות כלכלית/ מסחרית עתידית בחברת המעטפת.

כמו כן, נקבע ביחס לתשומות שהושקעו בעסקאות המיזוג, כי עסקאות המיזוג כשלעצמן אינן נחשבות לעסקאות לפי סעיף ההגדרות (סעיף 1 לחוק) שכן ניירות ערך אינם נכס ועל כן מכירתם לא נחשבת עסקה החייבת  במע"מ.

פסיקת חיוב הוצאות על הטלת עיקול שלא כדין – ת"א 49597-04-22 – אל.פי.סי מרום מערכות וניהול בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'

במסגרת תביעת לשון הרע שהגישה חברת הביצוע הקבלנית "אשטרום" ("החברה") כנגד רשות מע"מ ("הרשות") בגין הטלת עיקול שלא כדין, בטענה כי פרסום העיקול לבנקים וללקוחות, פגע באמינותה ובשמה הטוב של החברה ויצר תדמית של היעדר יכולות כלכליות, קבע בית המשפט, כי ככל וסכום העיקול שהוטל ונרשם גבוה יותר כך מחויבת הרשות ברמת זהירות גבוהה יותר, מה גם שלהטלת עיקול בסכום גבוה כל כך עלולה לגרום להפצת שמועות בקרב הקהילה העסקית דבר העלול לגרום לקריסה כלכלית של החברה בטווח הקצר. בנוסף, קבע בית המשפט, כי בהתאם למבחן העזר השלישי בהלכת פלונית (רע"א 2855/20) ככל שמספר הודעות העיקול רב יותר יש מקום לפסיקת פיצוי יתר משיקולים הרתעתיים.

נוסף על כך, נקבע כי לרשות לא עומדת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע ("החוק") שכן בהתאם לסעיף 16 לחוק במקרה דנן, שהרשות לא נקטה אמצעים סבירים להיווכח האם צו העיקול תקין, נחשב הדבר לפרסום "החורג מתחום הסביר" ומשכך, לא חלה הגנת תום הלב.