לאחר תקופה של כשנה ממועד רכישת הדירה מאותו קבלן". מבלי לקבוע מסמרות, ייתכן כי תקופה של שנה תיחשב מבחינת רשות המיסים ל"זמן קצר" כקבוע בהוראה. ההוראה האמורה מעלה במקביל הן יתרון והן חסרון, הנוגעים שניהם לשאלה מה הסטטוס של הדירה הנרכשת אל הרוכשת – האם היא מהווה דירתו היחידה אם לאו. כך, במקרה של רכישה מאוחרת של חניה או מחסן על ידי בעל דירה שהדירה הנרכשת אינה דירתו היחידה, שיעור המס שיחול על הרוכש ברכישת חניה או מחסן בנסיבות המפורטות בהוראה, יעמוד על 8% (לפי שיעור המס ברכישת דירה נוספת), ואילו ברכישת מחסן או חניה שאינה עומדת בתנאים הקבועים בהוראה, (חלף מן רב מאז רכישת הדירה או שהחניה/מחסן אינם צמודים לדירה ושמשעים עמה כחטיבה אחת), שיעור המס יהיה נמוך יותר ויעמוד על 6% בלבד משווי המכירה, כבכל מקרה של רכישת נכס מקרקעין שאינו מהווה דירת מגורים. לעומת זאת, במקרה בו רכישת החניה או המחסן בנסיבות האמורות בהוראה נעשתה על ידי אדם שהדירה הנרכשת היא דירתו היחידה, מס הרכישה שישולם בעבור התוספת יהיה לפי שיעור המס של דירה יחידה, שיכול ויעמוד על 0% כל עוד שווי המכירה אינו עולה על 1,664,520 ₪, ואולם אם רכישת החנייה או המחסן תבוצע שלא בהתאם לתנאים הקבועים בהוראה, לדוגמה, זמן רב לאחר רכישת הדירה, שיעור מס הרכישה במקרה זה יגדל ויעמוד על 6% משווי המכירה כאמור. נדמה אם כן, כי לפי הוראת רשות המיסים, ככל שמדובר ברכישת תוספת לדירה בתנאים הקבועים בהוראה, יוצאים נשכרים בעליהן של דירות מגורים שהדירה הנרכשת אינה דירתם היחידה וחלוף הזמן יפעל לטובתם, לעומת בעליהן של דירת מגורים המהווה דירתם היחידה, אשר חלוף הזמן יעלה את שיעור המס שיהא עליהם לשלם עבור התוספת.