חזקת התא המשפחתי בדירות מגורים "עקרון התא המשפחתי" קובע הן לעניין החבות במס שבח והן לעניין החבות במס רכישה, כי יראו בני זוג וילדיהם מתחת לגיל שמונה עשרה, כמוכר/רוכש אחד. המשמעות היא, שבמקרים מסוימים, כאשר לאחד מבני הזוג ישנה דירה הרשומה על שמו בלבד, נפגעת זכאותו של בן הזוג השני לקבלת פטור ממס שבח או בקבלת הקלה במס רכישה. אכן, בנסיבות מסוימות, כמו במקרה בו בני הזוג צברו נכסים ביחד, במהלך חייהם המשותפים, ומסיבה מסוימת החליטו כי הדירה תירשם רק על שם אחד מהם, נראה כי נכון לראותם כתא משפחתי אחד לעניין מניין הדירות. יחד עם זאת, כאשר מדובר בבני זוג שצברו נכסים בנפרד טרם הנישואין, נשאלת השאלה, האם נכון להכניס נכסים אלו לתא המשפחתי ולשייך אותם גם לבן הזוג השני. סוגיה זו הגיעה פעמים רבות לפתחם של בתי המשפט, וההלכה שנקבעה בזמנו בביהמ"ש העליון בפרשת פלם (3185/03) קבעה, כי "עקרון התא המשפחתי" מהווה חזקה חלוטה ביחס לנכסים שנרכשו במהלך הנישואין, כאשר ביחס לנכסים שנרכשו לפני הנישואין, לא חלה החזקה החלוטה, אלא הכלל הרגיל לפיו על המבקש הטבת מס, מוטל הנטל להוכיח את זכאותו לכך. דהיינו, על בן הזוג, מבקש ההטבה, להוכיח כי הוא אינו קשור לדירתו של בן הזוג האחר שנרכשה לפני הנישואין. זאת, הוא יכול לעשות על ידי הוכחת קיומו של הסכם ממון או מחמת סיבה אחרת.   הלכה תקדימית ומאוחרת יותר בנושא ניתנה על-ידי בית המשפט העליון בעניין שלמי (ע"א 3178/12), שם נקבע כי עקרון התא המשפחתי מהווה חזקה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לסתור אותה ולהוכיח כי בין בני הזוג קיימת הפרדה רכושית מוטל עליהם. עוד נקבע, כי הפרדה רכושית זו נלמדת, בראש ובראשונה, מקיום הסכם יחסי ממון ובנוסף מהוכחת קיומה של הפרדה רכושית בפועל. לאחרונה, בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין קויתי נדונה פעם נוספת שאלת זכאותו של בן הזוג לתשלום מס רכישה בגין דירה שרכשו הוא ואשתו, על פי מדרגות מס רכישה של "דירה יחידה", זאת כאשר טרם נישואיהם קיבלה האישה במתנה דירת מגורים אחרת. בנוסף, נדונה השאלה, האם הלכת שלמי, אשר ניתנה לאחר החלטת המנהל בהשגה, חלה על המקרה דנן. הוועדה קבעה, כי בהתאם להלכה הפסוקה, להלכות חדשות יש תחולה רטקוספקטיבית, אלא אם יוכח כי הנישומים הסתמכו באופן משמעותי ולגיטימי על ההלכה הישנה וכי אינטרס ההסתמכות שלהם נפגע כתוצאה משינוי ההלכה. במקרה דנן, קבעה הוועדה, כי לא הוכח שבני הזוג הסתמכו על הלכת פלם ושאינטרס ההסתמכות שלהם נפגע כתוצאה משינוי ההלכה בעניין שלמי. לגופו של עניין נקבע, בהתבסס על הלכת שלמי, כי בני הזוג לא הוכיחו שהתקיימה ביניהם הפרדה רכושית ביחס לדירת המתנה, שכן הם התגוררו בה יחדיו וניהלו משק בית משותף. בנוסף נקבע, כי הסכם הממון נחתם בעיצומו של הערר דנן, הוא מתייחס רק לזכות הבעלות בדירת המתנה ולא לזכות השימוש בה, וכן לא הוצגה ראיה כי אושר ע"י ביהמ"ש. מכל מקום, בני הזוג לא הוכיחו שפעלו על פיו. עוד נקבע, כי אף בהחלת הלכת פלם על המקרה דנן, אין כדי לשנות מהתוצאה הסופית לפיה בן הזוג אינו זכאי להטבה במס רכישה של "דירה יחידה" ביחס לדירה המשותפת.